הניתוח המיותר גרם לעיוורון בעין אחת

עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר מתארים פרטי תביעת רשלנות רפואית בניתוח של קשיש ניצול שואה, שהתעוור בעין אחת בשל ניתוח סינוסים (ניתוח פונקציונאלי אנדוסקופי של חללי הסינוסים, באנגלית- FESS). בתביעה נטען כי לא היה כל צורך במקרה זה לבצע לקשיש ניתוח סינוסים. עוד נטען בתביעה כי הופרה החובה לקבל הסכמתו המודעת של הקשיש לניתוח, משלא נמסר לו שהניתוח עלול לגרום לפגיעה בראייה.

מומחה למחלות אף אוזן גרון קבע כי לא היה צורך בניתוח הסינוסים במקרה זה

מהתיעוד הרפואי של הקשיש, שנאסף על ידינו לצורך בירור המקרה, עלה שהוא פנה לפני הניתוח לרופא מומחה למחלות אף אוזן גרון (אא"ג) בעקבות דימום מאפו; בבדיקותיו טרם הניתוח נמצאה סטייה קלה של מחיצת האף ופוליפ שגרם לדימום. בשל כך הוצע לו לעבור ניתוח לתיקון הסטייה של המחיצה וכריתת פוליפ מדמם. כמו כן, הוצע לו לעבור ניתוח פס (FESS) לניקוי הסינוסים. מספר שעות לאחר ניתוח הסינוסים, הופיע אצל התובע עיוורון בעין אחת.

מומחה בכיר למחלות אא"ג, עימו אנו מצויים בקשר עבודה רב שנים, עיין בחומר שהתקבל וקבע בחוות דעתו כי העיוורון של העין נגרם בשל המניפולציות שבוצעו בניתוח הסינוסים, שאמנם בוצע בצורה תקינה, אולם לא היה בו כל צורך! המומחה קבע בחוות דעתו שניתן היה להסתפק במקרה זה בניתוח קטן של כריתת הפוליפ שהיה באפו של הקשיש ושגרם לדימומים החוזרים – פעולה אשר אינה כרוכה בסיכון לראייה. לא היה כל צורך בניתוח הסינוסים הגדול שנערך לקשיש.

הסיכון לעיוורון כתוצאה מהניתוח לא נמסר לחולה

הרופא שניתח את הקשיש במקרה זה, לא הסביר לו טרם הניתוח, שאחד הסיכונים של ניתוח פס הוא עיוורון. לא רק שהרופא "גרר" הקשיש לניתוח סינוסים גדול שלא היה בו כל צורך עבורו, הרופא גם לא טרח להסביר לקשיש לפני הניתוח, שניתוח FESS קשור עם סיכון של עיוורון, גם אם הניתוח מבוצע כהלכה.

החובה לפרט בפני המטופל את סיכוני הניתוח, מעוגנת בחוק זכויות החולה משנת 1996. הפרת חובה זו עלולה להיחשב לרשלנות רפואית בניתוח בפני עצמה, וגם להפרת חובה חקוקה (עוולה מפקודת הנזיקין). הגישה הפטרנליסטית לפיה הרופא איננו משתף החולה בסיכוני הטיפול, פסה מן העולם ובתי המשפט רואים בחומרה מקרים בהם לא מוסרים לחולים מידע על הטיפול שניתן להם ולא מאפשרים להם בעצם לקבל החלטה מושכלת האם לעבור או לא הליך רפואי.

קרא/י עוד על הסכמה מדעת לטיפול רפואי >

הפיצוי במקרה זה

לאחר הגשת התביעה לבית המשפט המוסמך, הגישו הנתבעים כתב הגנה ובו הכחישו אחריותם למקרה. בכתב ההגנה נטען כי הייתה הצדקה לניתוח וכי ניתנו הסברים לקשיש. יחד עם זאת, הנתבעים לא הצליחו לבסס קו הגנתם והגיעו להסדר פשרה עם הקשיש.

מאחר שדובר במקרה זה בקשיש, פנסיונר, לא ניתן היה לתבוע פיצוי בגין אובדן שכר ולמעשה עיקר הפיצוי במקרה זה היה בגין נזק לא ממוני – כאב וסבל, צער ועוגמת נפש [למידע על הסכם הפשרה במקרה זה לחצ/י כאן].

רוצה לקרוא על תביעות רשלנות רפואית בניתוח בטיפול עורכי הדין ? לחצ/י כאן >

יש לך עוד שאלות על רשלנות רפואית בניתוחים ? היכנס/י לדף תשובות לשאלות שכיחות בנושא

תשובות לשאלות על רשלנות רפואית בניתוח >

מידע נוסף וקישורים רלוונטיים:

יצירת קשר

לפניה מהירה