אבחון רפואי שגוי ורשלנות רפואית

אבחון רפואי שגוי עלול להביא לנזק גוף למטופל ולהיחשב לרשלנות רפואית באבחון. בתי המשפט בודקים במקרים אלו האם נעשה הבירור הנדרש לצורך אבחון מחלתו של המטופל: האם נעשתה אבחנה מבדלת לתלונותיו, האם הופנה המטופל לבדיקות ו/או ייעוצים מתאימים, האם תלונות המטופל זכו לתשומת הלב הראויה, האם ממצאי בדיקותיו הוערכו כראוי וכו'. במידה שנמצא כי הייתה התרשלות באבחון, יבדוק בית המשפט האם קיים קשר בין האבחון השגוי לנזקיו של המטופל או במילים אחרות – האם אילולא האבחון השגוי נזקיו של המטופל היו נמנעים.

דוגמה למקרה של אבחון רפואי שגוי המהווה רשלנות רפואית

לקוח אותו ייצגנו, רועי (שם בדוי), גבר צעיר בן 31, הגיע לרופא המשפחה והתלונן על כאבי ראש, עייפות מוגברת, סחרחורת והרגשה כללית רעה. לאחר שרופא המשפחה בדק אותו, הוא קבע כי מדובר בשפעת ויראלית, רשם לו מרשם למשכך כאבים, צייד אותו באישור מחלה ושילח אותו לנוח בביתו. בשעה 4 לפנות בוקר רועי התעורר, העיר את אשתו ואמר לה שהוא חש עקצוצים מוזרים, קושי בליעה וראיה מטושטשת. אשתו נלחצה והם מיהרו לחדר המיון, שם אובחן רועי כאדם אשר עבר שבץ מוחי והוא נותר משותק בחצי מפניו. הסתבר כי רופא המשפחה התרשל במילוי תפקידו.

זוהי דוגמה אחת מבין מקרים רבים אחרים בהם טעות באבחנה גורמת למטופל לנזק. מקרים שכיחים של אבחון רפואי שגוי הם לדוגמה: טעות באבחון מחלות בטן, כגון דלקת של התוספתן, מחלות לב (התקף לב), ומחלת הסרטן ובתוך כל רשלנות באבחון סרטן שד. כמובן שיש עוד אין ספור מחלות אשר איחור באבחונן עלול לעלות ביוקר.

חשיבות תפקידו של רופא המשפחה במניעת אבחון רפואי שגוי

על מנת לאבחן את הבעיה ממנה סובל המטופל, על רופא המשפחה, שהוא בדרך כלל הראשון בסבב האבחונים, לוודא כי יש בפניו את כל הנתונים האפשריים על מנת לאבחן במדויק ככל האפשר את מצבו של המטופל. עליו לתשאל את החולה, לבדוק אותו פיזית ובמידת הצורך לשלוח אותו לבדיקות מעבדה שונות, כגון: ספירת דם, א.ק.ג., צילום רנטגן ועוד. מובן שטעויות אנוש קרו, קורות ויקרו, אך המבחן בו עומד הרופא שהתרשל אינו מבחן האדם הסביר, אלא על הרופא לעמוד במבחן "הרופא הסביר", כלומר, מה הרופא הסביר היה עושה במצב הנתון בהתאם להגיון ולנורמות המקובלות באותה העת. כמובן שלא כל טעות של רופא מהווה רשלנות.

דרישת הקשר הסיבתי בין האבחון השגוי לנזקי המטופל

כאשר האבחון השגוי או חוסר האבחון של הרופא מוביל לטיפול או חוסר בטיפול אשר גורם למטופל נזק, וקיים קשר אפשרי בין השניים, יכול שמדובר ברשלנות רפואית באבחון. במקרה שהצגנו לעיל, אילו רופא המשפחה היה מאבחן נכון את תיאוריו של רועי ותסמיניו, היה שולח את רועי לחדר המיון, רועי היה עובר בדיקת CT מקיפה ומקבל תרופות מסוג מדללי דם, או אף עובר צנטור של כלי הדם המוחיים, ייתכן שהנזק היה מופחת ואולי אף נמנע לחלוטין.

התיישנות תביעת רשלנות רפואית- יש לפנות לעו"ד לרשלנות רפואית על מנת למצות זכויות לפני התיישנות עילת התביעה !

חשוב לזכור את תקופת ההתיישנות אשר אורכת, בד"כ, 7 שנים. לכן, ההמלצה היא לא להתמהמה עם הגשת התביעה ולהגישה ברגע שיש בידיכם את כל החומר הראייתי לביסוס טענתכם. חומר זה כולל חוות דעת של רופאים מומחים, אשר יצדדו בטענתכם ויצביעו על רשלנותו של הרופא המטפל, יחד עם חומר המוכיח נזק ברור ובלתי הפיך אשר משפיע על איכות חייו של התובע, קרי הניזוק. מובן שחשוב מאוד להתייעץ עם עו"ד המתמחה ברשלנות רפואית, על מנת שחומר התביעה יגובש באופן מקסימלי.

למקרים של רשלנות רפואית באבחון בטיפולנו ולמידע נוסף ראה גם:

יצירת קשר

לפניה מהירה